| זה כל ההבדל |
|
המסורת היהודית, הינה מסורת של קונפליקט. רוב סביבת הפסיקה שלנו, היא תוצאה של דיונים וחילופי דעות בין פוסקים כאלה ואחרים. אין אמת אחת, יש מסגרת התייחסות. יכול להיות שזהו המקור הראשוני להיותו של העם היהודי עם של קונפליקט, ללא התחלה וסוף של מסגרות התנהגות ברורות ועם הנצחת מאבקים, שתמיד מייחל למצב נכסף של "לא יישא גוי אל גוי חרב" אך נמצא במצב מתמיד של "קמים עלינו לכלותנו". צרכים פסיכולוגיים, גם אם הם של עם, לא ניתן לעקור מהיסוד. יש צורך להבין אותם ולספק אותם,על מנת להתקדם. כולנו חיים תמיד את הפער בין ישראל לעולם המערבי, בין ישראל לעולם הערבי, בין היהדות לדתות האחרות, ובין הדת כמסגרת כופה לבין החיים כמסגרת משחררת, ההבדל שבין דת למסורת או תרבות, טבע וציוויליזציה, הפער שבין "דתיים" לבין "חילוניים", אמת ושקר, ביקורת ישירה או שלום בית, הפער שבין לבד לבין ביחד, קידום אישי מול הזולת והקרובים, בין תקווה לבין ייאוש, עשייה חברתית אל מול התנדבות, עשייה חברתית אל מול פוליטיקה, ההבדל בין פוליטיקה לבין עסקנות, איכות סביבה ונהנתנות, קפיטליזם וסוציאליזם, או אולי בכלל קומוניזם, טבע ובטון, ההבדל שביני, לבינך. אנחנו מנסים ליצור את האיחוד, את הקונצנזוס, את הליכוד, את האחווה. לא סתם התעוררות לא קוראת לעצמה, וגם לא מוכנה שיקראו לה: "מפלגה". אנחנו לא מפלגים. במסע אל המשמעות, אני מאמין כי התשובה אינה בנמצא. הגשמה עצמית? אין מצב כזה. כמו המשפט שאומר, שאם תשאל אבן שנבעטה באוויר, ברגע אחד באוויר, "לאן את עפה?" היא תסביר שאיננה בדיוק יודעת, אבל זה לבטח מקום בעל משמעות. אנחנו נמצאים כרגע, כגזע שולט, שבקושי מצליח לשלוט בעצמו בעולם רחב שבו רב הנסתר על הגלוי. מה מוביל אותנו בהחלטותינו בחיים? מה מנצח את הקונפליקטים היומיומיים שלנו? האם זו התקשורת שבונה לנו תמונת מצב על המקום שאנו חיים? האם אלו סדרות הטלויזיה שמראות לנו את העולם הסטנדרטי כנקודת ייחוס ועוד שלל עולמות נכספים אחרים? האם זו החיברות? שהגיע מההורים, הבית ספר, החברים? הנורמות של המדינה? שולחן ערוך? זרמים פוליטיים? מה גורם לנו להחליט אם שבת זה קודש או יום חול? אם לעזור לזקנה לחצות את הכביש זה אצילי או מתחסד? אם אחריות חברתית זו דרך חיים או חתרנות עסקית? המסע אחר משמעות או שאיפה כלשהי להגשמה עצמית או איזה מושג ערטילאי אופנתי חדש? בעולם שלנו, בו מומצאות מסגרות שייכות חדשות לבקרים, אדם צריך לשאול את עצמו ולענות לבדו: מה מנחה אותי בחיים? מהם הערכים שמובילים את החלטותיי ומנצחים את הקונפליקטים שלי? איזה אדם אני שואף להיות? באיזו חברה אני שואף לחיות? התשובות לא קלות. השאלות קשות גם כן. ההליכה בתלם הינה קשה ומייסרת. אבל האם השוטטות חסרת התכלית קלה? זה כל ההבדל. ההתחבטות עם ההגדרות ומסגרות השייכות משאירה אותנו בלי יכולת להוביל מהלכים כקבוצה, לא מאפשרת לנו להזדהות עם מנהיגים, אולי כי גם הם לא עשו את החשיבה הזו. אני מזמין אתכם לחפש, לבד, איתי, עם התעוררות, עם הסביבה שלכם, בכל מקום. ואז למצוא.
אהבת? הוספ\י את הדף לאחד השירותים: |
